בשלהי ימי הדין, הרחמים והסליחות..

 

איחוד עולמות

אביעזרי פרנקל

 

דברים שנאמרו בין יוה"כ לבין סוכות ה-תשס"ד במסיבה לכבוד שני בני זוג שחגגו יום-הולדת יחדיו. בגינת הביתן של הזוג התאספו כמאה איש ואישה, בעלי מקצועות חפשיים. בנוסף אלי היה עוד חובש כיפה אחד בלבד.

 

"שני העולמות עליהם אדבר הערב הם העולם הקרוי 'חילוני', וזה הקרוי 'דתי'. מידת החשיפה של ציבור מעולם זה לעולם האחר איננו סימטרי: רוב הציבור הדתי הציוני חשוף, במידה מרובה, לעולמם של החילונים, אך החילונים יודעים מעט מאד על העולם הפנימי של הציבור הדתי, פרט לתמונה שמציירת-מייצרת התקשורת.

 

"הערב ברצוני להצביע על מקומות מפגש בין שני עולמות אלה, וכן לחשוף בפניכם משהו מההרהורים ומהשיח והשיג של אדם דתי ממוצע בימי הדין שעברו עלינו זה עתה. שמא שני דברים אלה יסייעו, ולו במשהו, לאיחוד בין חלקי העם.

 

"כפי שסיפרתי בשיחתנו לפני ראש השנה לתת-קבוצה של הנוכחים כאן, אשתי ואני נוהגים להתפלל בימים הנוראים בישיבת הכותל, שם מכהן הרב מוטי אלון כראש הישיבה. בר"ה היינו מוזמנים לסעודת צהריים (שהחלה לאחר 15:00; התפילה התנהלה מ 06:30 עד 14:45) אצל זוג חברים-ידידים יקר שסיפרו לנו שבימי שישי אחה"צ יש לרב אלון תכנית טלוויזיה בה מופיע גם בן-שיח בשם אבי רַט. ויהי היום ואבי רט נקלע לחתונה בחיפה, ואחד המלצרים, עם עגיל באוזן ימין, העיף בו מבט חד ושאלו, 'אתה אבי רט מהטלוויזיה?' לאחר שרט הודה באשמה, שאל את המלצר על מעשיו. התברר שהוא משרת בצבא, אך מגיע הביתה כל ערב, ואז עובד כמלצר. 'האין זה קשה לעבוד לתוך הלילה לאחר יום עבודה ארוך בצבא?' 'אכן' השיב המלצר, 'אך אבי מובטל, אמי חולנית ויש אחים ואחיות קטנים בבית, ולכן אני הולך לעבוד בערב.'

 

"בתכנית הטלוויזיה הבאה, כך סופר לנו, אמר רט שלמד כמה דברים חשובים מהמלצר עם העגיל, וביניהם כיצד לקיים מצוות כיבוד אב ואם, וכיצד לעשות מעשה טוב בצורה טבעית, מבלי להתפאר בו.

 

"סיפרתי למארחים שלנו שהסיפור שלהם מזכיר לי את פירושו של רבי משה-לייב מסאסוב (עפ"י ב. יאושזון, מאוצרנו הישן) על מה שאנו אומרים בתפילת מוסף של ר"ה, 'כי זוכר כל הנשכחות אתה': ה' זוכר אותם מעשים טובים שלנו שאין אנו מחשיבים אותם, ואילו אלה שאנו מתגאים בהם, אותם אינו זוכר לנו.

 

"בשיחה טלפונית בין כסה לעשור עם בננו ישי מנחם שנשלח לשנתיים לארה"ב מטעם חברת היי-טק, סיפרתי לו, בין השאר, את הדברים הנ"ל. למחרת קיבלתי ממנו אימייל, שמעין הדברים שאמרתי מובאים בגמרא בברכות לב ע"ב. וכך כתב: ההפטרה של פרשת עקב (הקטע הנקרא מהנביא לאחר קריאת פרשת השבוע מהתורה קרוי 'הפטרה') פותחת בפסוקים 'ותאמר ציון עזבני ה', ואד-ני שכחני. התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך' (ישעיהו מט יד-טו). נאמר שם בגמרא שכנסת ישראל אמרה לפניו: 'רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: גם אלה תשכחנה (במלה 'אלה' יש רמז למעשה העגל, שהעם אמר על עגל הזהב, 'אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים'). אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני (בו אמרתי 'נעשה ונשמע')? אמר לה: ואנכי לא אשכחך (במלה 'ואנכי' יש רמז לעשרת הדברות שפותחות במלים 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים'). והיינו מה שאמר רבי אלעזר בשם רב אושעיא: מהו שכתוב 'גם אלה תשכחנה' - זה מעשה העגל, 'ואנכי לא אשכחך' - זה מעשה סיני'.

 

"בשבת שובה שבין ר"ה ליוה"כ דרש הרב בביהכ"נ בענייני היום, כנהוג בימי הרחמים והסליחות. בין השאר סיפר הרב ראובן פרינס, ראש ישיבת הדרום ברחובות, על אותן שתי נשים שבאו לפני רב הקהילה. הראשונה פתחה ואמרה,  'גדול עווני מנשוא. חטאתי בחטא חמור ועתה כל עולמי חרב עלי ואיני יודעת מה לעשות'. פנה הרב לשנייה ושאל 'ומה לך?' השיבה שהיא רק באה ללוות את חברתה, ואילו לעצמה אין חטאים, או, לכל היותר, כמה חטאים קטנים שלא כדאי אפילו להזכירם. אמר הרב, 'את, הראשונה, הביאי לי אבן גדולה ככל שתוכלי שאת; ואת, השנייה, הביאי לי שק עם אבנים קטנות, כנגד החטאים הקטנים שלך'. עשו הנשים כמצוות הרב. 'ועתה', אמר הרב, 'החזרנה את האבנים שלקחתן, כל אבן למקום ממנה באה, ואח"כ חזרו אלי'. הראשונה לא התקשתה למצוא את המקום ממנה נטלה את האבן הגדולה, אך השנייה התקשתה, וחזרה לרב כשהשק שלה עדיין תפוח. אמר הרב, 'את, הראשונה, באת בלב נשבר וחזרת בתשובה שלמה, וה' מקבל את השבים אליו באמת. אך את, השנייה, שבורחת מחטאיה, צריכה עדיין ללמוד כיצד להתוודות עליהם ולחזור בתשובה'.

 

"דרשה זו הזכירה לי מה שרציתי כנראה להשכיח מלבי, שדבריו של רבי משה-לייב מסאסוב נאמרו גם לחובה: זו שהתוודתה וחזרה בתשובה שלמה, הקב"ה אינו זוכר לה את חטאה, ואילו חברתה, שחפצה לשכוח את חטאיה, הקב"ה זוכרם לחובתה: ה' זוכר כל מה שאנו שוכחים, בין לטוב בין למוטב.

 

"למחרת, יום ראשון עיוה"כ, נהוג לברך את הילדים בברכה מיוחדת. לבננו עמיר דוד העברתי  את הברכה דרך הטלפון לירושלים, וגם סיפרתי לו את הסיפור הנ"ל. על כך הגיב מיניה וביה: בהפטרה יש תמיד מעין מאורע או נושא שבפרשת השבוע. מה הקשר בין פרשת עקב לבין הפטרתה? פרשת עקב פותחת בפסוק 'והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך' (דברים ז יב), ורש"י מסביר שהמלה 'עקב' באה ללמדנו שיש לשמור גם על המצוות הקלות שאדם דש בעקביו. אם אדם 'שוכח' אותן, הרי הקב"ה מזכיר לו זאת: 'כי זוכר כל הנשכחות אתה', ואם זוכר לקיימם, אז 'ואנכי לא אשכחך', כפי שמובא בהפטרה ומוסבר בגמרא הנ"ל בברכות.

 

"ניסיתי לתאר בפניכם במקצת משהו מהאווירה של אחת החוויות שעברו עלינו בימי הדין, הרחמים והסליחות. חוויות אחרות קשורות בתפילה המיוחדת, בשיחות שניתנו ע"י ראשי הישיבה, שיחות שהיו לנו עם רבנים וידידים בעיר העתיקה של ירושלים תובב"א, הירידה, דרך עיר דוד, לניקבת השילוח לתפילת 'תשליך' (על עיר דוד והניקבה שחפר חזקיהו המלך שוחחנו לפני ר"ה), והלימוד העצמי בו עסקתי.

 

"אסיים בשתי מלים לכבוד חתן- וכלת השמחה. יש בו בעידו עדינות נפש פנימית ייחודית, ולכן אני מניח שהיא מצוייה גם אצל עדנה (שמות בדויים) ואצל ילדיהם. אני מאחל להם ולנו שימשיכו להאציל מעדינות הנפש שלהם עלינו עוד שנים רבות יחדיו בבריאות טובה, בשמחה ובאושר, כדי להעשיר את העולמות של כולנו.