סוכות בשבועות

 

אביעזרי פרנקל

 

במאמר קצר "שבועות בסוכות" כתב הרב י. הנקין בגליון ערב חג השבועות ("הצופה" ה' סיון, תשס"ג), שבחג השבועות הראשון ישבו בני ישראל בסוכות. עיקר נימוקו: במדבר ישבו בני ישראל באהלים[1]. היות ולאחר מעמד הר סיני נאמר "שובו לכם לאהליכם" (דברים ה כו) ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, מסתבר שבשבועות ישבו בסוכות, "כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג מג). דבריו אינם מוכרחים, ולכן כתב "אם כנים הדברים...", אך יפים הם.

 

שמא ניתן לתלות דבריו באשלי רברבי, רבי מאיר ב"ר יצחק ש"ץ (מאה 11), מחבר הפיוט הנפלא "אקדמות מלין", והפייטן-משורר רבי ישראל ב"ר משה נג'ארה (אמצע המאה ה-16), מחבר "הכתובה" הייחודית. שני פיוטים אלה נקראים לפני קריאת התורה ביום א' דשבועות, הראשון אצל האשכנזים[2], והשני אצל הספרדים. וגם נביא רמז מהתורה.

 

באקדמות בולט ריבוי העיסוק ב"סוכה". "טלולא דלויתן ותור טור רמותא"; ובעברית (תרגום מחזור אמנות ובדומה בהסברו של הרב ברגר): "סוכת עורו של לויתן ושור ההרים הגבוהים". הקרב בין "בהמות" לבין לויתן המתואר באקדמות מקורו באיוב פרקים מ, מא, שם הוא שזור ב"סוכה", ו"צל", כגון "יסוכוהו צאלים צללו" (שם מ כב; עץ הצאלים יסוכך בצילו על ה"בהמות"), "התמלא בשוכות עורו" (שם לא; בתרגום הארמי: שוכותמטללתא, דהיינו סוכה; היכול אתה להפשיט את עור הלויתן ולפרשו עליך כסוכה?). ומכאן מובא בבא בתרא עה ע"א: "עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן"; דברים דומים במדרשים רבים בפרשת אמור ובאיוב שם, וכן בפיוט למעריב של חג הסוכות "איומתך סודרת קילוסך במקהילות...תמלא בסוכת עור לויתן לסוככינו, ויעוד הוד אכילתו תזכינו...ופרוס עלינו סוכת שלומך".[3] וכן נוהגים לומר, לפני היציאה מהסוכה, "יהי רצון...כשם שקימתי וישבתי בסוכה זו, כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן".

 

גם רבי מאיר ש"ץ משמר הקשר בין בהמות ולויתן לבין סוכה בחרוזיו הסמוכים לנ"ל: "יקרה מטיל עלה ביומי ולילתא, גנוניה למעבד בה בתושבחן כלילתא; דזהור ענניא למשפר כילתא, לפומה דעבידתא עבידן מטללתא". דהיינו, "כבודו יסוכך[4] עליה יומם ולילה, חופתו יכונן בה כלולה בתהילה; דגולים מרבבות חופות עננים[5] להם עוטרים, בענני זוהר יפאר חופתו".[6]

 

וב"כתובה", "...ירד דודי לגנו לערוגת בשמו, להתעלס עם בת נדיב ולפרוש עליה סוכת שלומו...".

 

מה עניין שור הבר והלויתן וסוכת עורו אצל חג השבועות? קרוב אפוא הדבר שהסוכות שרבי מאיר שליח ציבור ורבי ישראל נג'ארה פרשו עלינו בפיוטיהם הייחודיים, רומזים לכך שבני ישראל ישבו בסוכות בחג השבועות הראשון.[7]

 

גם דברינו אינם מוכרחים. כשסיפרתי מקצתם בליל שבת מוצאי יו"ט של שבועות על שולחן השבת אצל ידידי פרופ' יקר קנאי, אמר: לכן מביאים בכורים מהעצרת עד החג.[8]

 

נסיים ברמז "שלילי" דק מהתורה עצמה. בפרשת פינחס מוזכרים הקרבנות של המועדים[9], בעוד שבאמור (גם במשפטים, כי תשא וראה) מובאים נימוקים והסברים למועדים. אך בפינחס גם מצויים דברי רקע קצרים למועדים: "שבעת ימים מצות יאכל" (במדבר כז יז) לפסח. "בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם" (שם שם כו). "יום תרועה יהיה לכם" (שם כט א). "ועניתם את נפשתיכם" (שם שם ז). ואילו לגבי "החג" אין כל התייחסות למצוות הסוכה, ואף השם "חג הסוכות" לא מובא[10]. אולי בכך רמזה לנו התורה שבחג הסוכות לא ישבו בני ישראל במדבר בסוכות. בעוד שבשאר החגים יש קשר הסטורי וענייני בין החג לבין המצוות הקשורות בו, אין הדבר כן בסוכות. "כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג מג). "בהוציאי אותם מארץ מצרים", אך לאו דווקא בחג הסוכות.

 

אם בני ישראל ישבו בסוכות בחג השבועות, מדוע לא הזכירה זאת התורה, ומדוע לא צוותה לשבת בסוכה בחג השבועות? כי ישבו בסוכות לפני ואחרי שבועות, אך לא בחג עצמו: "ויצא משה את העם לקראת הא-להים מן המחנה, ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט יז).

 

וה' הטוב יסוכך ויפרוש עלינו סוכת שלום ושלווה והשקט ובטח בב"א.

 

(עדכון של מאמר שהופיע במוסף לענייני ספרות ב"הצופה" ערש"ק שלח-לך, כ סיון, ה-תשס"ג, 20.6.03, ע' 14.)



[1] עיין לדוגמה, "וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו" (שמות לג י), "וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו" (במדבר יא י), ועוד ועוד.

[2] המנהג הקדום היה לשורר אקדמות לאחר פסוק ראשון של קריאת התורה, כי הפיוט נתחבר כפתיחה למתורגמן. לא ניכנס כאן לספרות השו"ת, לפוסקים, למאמרים ולמנהגים השונים שנוצרו עקב ערעורים על הפסקת הקריאה ע"י פיוט. נזכיר רק ספר אחד בנושא זה, כיון שכמעט אינו ידוע: "תולדותיה ומקורותיה של שירת אקדמות" לרב דר' נתן סג"ל ברגר ז"ל, בודפסט, תש"ו, (תרגמו מהונגרית: דר' י"צ מושקוביץ ודר' י' שורצברט; דר' י' רובין, עורך), בני ברק, תשל"ג.

[3] לאליהו בר צדוק, מאה 12. מצוי בכ"י אוקספורד/אופנהיים 69 (חן חן לקרובי פרופ' יונה פרנקל ולבני ר' ידידי' שבקשתי מהם פרטים על פיוט זה). במחזור ויטרי השורות האחרונות שונות וחתום בר"ת יצחק.

[4] טלל – לסוכך, כסה בצל. התרגום הארמי של "ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל...להיות צל על ראשו" (יונה ד ה- ו): "ועבד ליה תמן מטללתא ויתיב תחותה בטולא...למהוי טולא על רישיה". 

[5] אולי רומז על הדעה ש-"כי בסוכות הושבתי" הם ענני הכבוד (סוכה יא ע"ב). 

[6] לפי ההקשר כאן – חופה; אך בכל התלמוד ובשאר מקומות, מטללתא – סוכה. במסכת סוכה לבד המילה מטללתא מובאת 14 פעם, תמיד במובן של סוכה. התרגום הארמי גם מתרגם "כמלונה במקשה" (ישעיהו א ח) "כמטללתא במקשיא".

[7] בעקבות דברים אלה, מהם משתמע שסוכות נכנסו לשבועות, הציעה נאוות ביתי את הכותרת של שורות אלה. חן חן לה.

[8] "מעצרת ועד החג, מביא וקורא" (בכורים פ"א, מ"ו, פסחים לו ע"ב; עי"ש בטעם הדבר).

[9] לרבות קרבן תמיד, שבת ור"ח

[10] וצריך עיון בתחילת דברי המשך חכמה "חג שבעת ימים מצות יאכל" "וחגתם חג לה' שבעת ימים" בפינחס, ואכמ"ל.