לזכרו
של האי גברא רבה, דר' צבי בצר ז"ל
נלב"ע
ביום ש"ק, א דראש השנה, ה-תשס"ג
השפט
כל הארץ לא יעשה משפט?
הספר מסביליה מגלח את כל הגברים בעיר שאינם מגלחים את
עצמם, ואלה בלבד. האם הספר מסביליה מגלח את עצמו? אם כן, אזי הוא אינו מגלח את עצמו,
כי הרי הוא מגלח רק את כל הגברים שאינם מגלחים את עצמם. ואם אינו מגלח את עצמו, הרי
הוא חייב לגלח את עצמו, כי הוא מגלח את כל אלה שאינם מגלחים את עצמם. הנ"ל דוגמה
פופולרית של סתירה בתורת הקבוצות של המתימטיקאי והלוגיקאי ברטראנד ראסל. סתירה זו
גרמה מהפכה רבתי ביסודות המתימטיקה בתחילת המאה ה-20 למניינם. ראסל ואחרים ניסו ליישב
את הסתירה בשתי דרכים עיקריות. שתיהן מבוססות על שיטת צמצום בגדלי קבוצות או
בסוגיהן, לפי דירוג מסויים בסוגיהן. אך הדיון בסתירות שונות בתורת הקבוצות מתמשך ולא
תם.
בפיסיקה
ניוטונית יש חוק שימור אנרגיה: אנרגיה יכולה ללבוש צורה ולפשוט צורה, כגון הפיכת אנרגיה הידראולית לחשמלית, אך כמות האנרגיה
נשמרת. כמו כן קיים חוק שימור החומר: אם ממיסים קילו סוכר בשני קילו מים, משקל התערובת
שלושה קילו. עד שבא איינשטיין, והראה שקיים חוק שימור אנרגיה וחומר משולבים:
חומר יכול ליהפך לאנרגיה ולהיפך, אך הכמות הכוללת נשארת ללא שינוי.[1]
*
* *
דר' צבי בצר ז"ל היה איש הלשון העברית,
אותה הוא חי בכל רמח איבריו ושסה גידיו, הן במחקריו (עוד הספיק לסיים כתיבה של מהדורה
מדעית על מנחת שי לפני לכתו ללא עת), והן בהוראה באוניברסיטת בר-אילן, במכללת מורשת
יעקב, בה שימש סגן המנהל האקדמי וראש החוג ללשון העברית, ובמסגרת שיעורי התורה המצוינים
שנתן, כולל שיעורים קבועים בגמרא בבתי הכנסת מרכז אברהם וזלצר ברחובות, בהם באו לידי
ביטוי חכמתו וכושרו הדידקטי יוצאי הדופן. קרא בתורה בדיוק מירבי, ותרם להעלאת רמת הקריאה
בקרב ציבור רחב. איש אשכולות ונעים הליכות, מסור מאד למשפחתו. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
*
* *
"וישתחו
ישראל על ראש המטה" (בראשית מז לא). רש"י: "…דבר אחר…על שהיתה
מיטתו שלמה ולא היה בה רשע, שהרי יוסף מלך היה, ועוד שנשבה לבין הגויים והרי הוא עומד
בצדקו". משמע, שכפי שהוא צדיק עתה, כך ישאר צדיק להבא. על כך מעיר המשך חכמה שיוסף
היה אז, בשעת פטירתו של יעקב, בן חמשים ושש. שהרי היה בן שלושים בעומדו לפני מלך מצרים,
ושבע שני השבע ושנתיים משני הרעב, ושבע עשרה שנה שהיה יעקב במצרים מצטרפים לחמשים ושש.
יוסף מת בן מאה ועשר. "ובזה דייק רש"י, 'והוא עומד בצדקו', דעברו רוב שנותיו
ולא חטא, שוב לא יחטא (יומא לח ע"ב)".
צבי
היה בן חמשים ושש בלכתו --- צדיק כל שנותיו.
*
* *
בלוויה הגדולה מאין כמוה התייחסו אחדים מן המספידים לשאלה
המרכזית שניקרה בראש כולם: מדוע נגזר גורל מר כל כך על איש בשיא פאר יצירתו ובעל כושר
הוראה ייחודי, על רעייתו, אמו, צאצאיו ושאר משפחתו? הרב שמחה הכהן קוק שליט"א,
הרב הראשי של רחובות התייחס לשאלה זו, בהזכירו את הרוג המלכות
ר' ישמעאל כהן גדול, שהפשיטו עור פניו בעודנו חי, אשר לשאלת שרפי מעלה 'זו תורה וזו
שכרה?', ענתה בת קול משמים: "אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים". על כך
הביא משל של המגיד מדובנה: המלך נתן לחייט בד יקר וציווה עליו לעשות לו בגד מלכותי.
כשראה המלך את הבגד היפה שמח מאד, אך שאל היכן יתרת הבד? החייט השיב שלא נשארה כל יתרה,
אך המלך לא האמין לו. כשהחל החייט לפרום את הבגד, כעס עליו המלך שהוא מקלקל את הבגד
היפה. השיב החייט שאין אפשרות להראות שאכן כל הבד מצוי בין התפרים אלא ע"י פרימה.
הרב זכריה תנעמי שליט"א התייחס אף הוא
לשאלה זו, בהביאו את דברי 'חידושי גאונים' (עין יעקב, ברכות ס) על "…מכל עץ
הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות"
(בראשית ב טז-יז), הדורשים: אתה יכול לשאול ולחקור בכל השאלות שלבך חפץ, "חוץ
מידיעת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". עיין בדיון הארוך המובא שם.
המסר של דבריהם אחד, ומתיישב היטב עם המשל של
האור שמח בדבר הבחירה החפשית המובא בהמשך. להלן ננסה ליישב השאלה המרכזית הנ"ל
גם בדרכים אחרות.
*
* *
בקרתיו בקור אחרון בשבת פרשת כי תבא, ה-תשס"ב. הוא סבל והתייסר מאד במחלתו
הקשה. במוצאי אותה שבת הובא לביה"ח, והכרתו לא שבה אליו עוד. בפרשת כי תבא נאמר,
"גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת, יעלם ה' עליך עד השמדך"
(דברים כח סא). המשך חכמה מסביר ש"חלי ומכה אשר לא כתוב" הם מיתת צדיקים.
מכובדי הרב יהודה קופרמן שליט"א, בפירושו על המשך חכמה כתב שם, "מקורו אינו
ברור". ייתכן שמקורו במדרש "אלה אזכרה" (מעשה עשרה הרוגי מלכות נוסחא
ב, "בית המדרש" חדר ו) "מיד גזר עליו המלך
(על רבי ישמעאל כהן גדול) להפשיט עור פניו בעודנו חי…אמר רבי ישמעאל, והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם
מיתה זו? יצתה בת קול ואמרה לא קרית 'גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב' וגו' (שם)? פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב"ה, רבש"ע
צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים, גזרה זו נגזרה עליו? אמר להם הקב"ה, הניחו לו
כדי שתעמוד זכותו לדורות, ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב"ה להפוך את
העולם לתהו ובהו…".[2]
* * *
"הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב
ולטהור ולטמא, ולזבח ולאשר איננו זבח; כטוב כחטא, הנשבע כאשר שבועה ירא" (קהלת
ט ב). המדרש דורש מקרא זה על מספר זוגות של אישים, או קבוצות של אנשים, צדיק ורשע,
שאירעו להם אותן פורענויות. אחד הזוגות הוא יאשיהו ואחאב. " 'ולזבח' --- זה יאשיהו
דכתיב 'וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים' (דהי"ב לה ז), 'ולאשר איננו
זבח' --- זה אחאב שביטל קרבן מעל מזבח דכתיב 'ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב' (דהי"ב
יח ב),[3] זה מת בחצים דכתיב 'וירו הירים למלך יאשיהו' (שם לה כג),
וזה מת בחצים, דכתיב 'ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל' (מ"א כב לד)"
(מדרש זוטא קהלת, ילקוט שמעוני שם, תנחומא פ' ואתחנן סימן א).[4]
אם כן, הכל ביד המקרה? או כפי שאמר קהלת (ח יד), "…יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים, ויש
רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים; אמרתי שגם זה הבל". בעל תורה תמימה בקהלת ט ב
כותב שהגורל השווה "באנשים שונים מהנהגות ודעות שונות, זה הוא גופא מעיקרי ההשגחה,
כדי שתישאר הבחירה ביד האדם, משום דאם היה נקרה לעולם מקרה טוב לצדיק ומקרה רע לרשע,
אז בטלה הבחירה וכולם היו מוכרחים להלך בדרך טובים מפני תקוות קבלת הטובה ויראת העונש…".
המאמר של ר' עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה"
(אבות ג משנה טו; עיין גם פירוש המשניות של הרמב"ם שם) צופן בחובו סתירה שרבים
דנו בה, כגון האור שמח על הרמב"ם, בהל' תשובה ד ד: אם הבחירה בידי אדם, הוא יכול,
במיוחד, לבחור בדרך הפוכה מזו שיודע הבורא שהאדם ילך בה, כלומר, הבורא אינו יודע האמת,
וזוהי כפירה גדולה אף מכפירה באמונה ב"הכל צפוי"; לכן חייב האדם לבחור בדרך
שיודע בה הבורא שהאדם ילך בה, ואם כן בטלה הבחירה החפשית. לאחר דיון ארוך הוא מסיק,
"סוף דבר אין לך תירוץ על השאלה העמוקה, וכבר משלו משלים, כמו שניים מתכסים בשמלה
אחת אשר אינה מחזקת לכסות רק אחד, כאשר ימשוך ויתכסה זה יתגלה זה, ככה קצר מצע השכל
לקבץ בידיעתו הידיעה ("הכל צפוי") עם הבחירה, וכאשר יחזיק האחת תתנגד השנית…".
על כל
פנים רואים אנו שקיים חוק שימור הבחירה החפשית, הגם שייתכן וקצרה דעתנו להבין כיצד
חוק זה מתיישב עם "הכל צפוי". בעל האור שמח, הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק,
גם מדגים במשך חכמה כיצד מתקיים ומיושם חוק זה הלכה למעשה במקומות רבים (כגון בבראשית
א כו-לא ד"ה "כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה"; שם ז א; שם כא יז ד"ה
"באשר הוא שם"; הקדמתו לספר שמות) על אף התקפות על החוק (כגון הסתירה שהבאנו
לעיל). בין השאר הוא כותב, בבראשית א כו ד"ה "נעשה אדם בצלמנו", שהבורא
מצמצם כוחו כדי לתת מקום לבריות לבחור בחירה חפשית. זהו נסיון ליישב את הסתירה הנ"ל
באמצעות צמצום.[5] אך הדיון בסתירות מתמשך ולא תם.
*
* *
התשובה על התאכזרות "הגורל" לחלק מהצדיקים,
והחלק הטוב שמקבל חלק מהרשעים, ולו כדי להעמיד
את עיקרון הבחירה החפשית, מותירה בעינה את השאלה, "השפט כל הארץ, לא יעשה משפט?"
(בראשית יח כה).
דומה שהתשובה היא בשכר ועונש בעולם הבא. על כך
עמדו חז"ל במקומות הרבה. נסתפק בשלושה. "תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה
ונוחלין בעולם הבא שנאמר (משלי ח כא) 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא' " (אבות ה משנה יט).[6] "ודע: מתן שכרן
של צדיקים לעתיד לבוא" (אבות
ב משנה טז). "…הא מני, ר'
יעקב היא, דאמר, שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, דתניא, רבי יעקב אומר, אין לך כל מצווה
ומצווה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצידה שאין תחיית המתים תלוייה בה" (רש"י:
באותו מתן שכר, להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא) "בכיבוד אב ואם כתיב 'למען יאריכן ימיך ולמען
ייטב לך' (דברים ה טז), בשילוח הקן כתיב 'למען ייטב לך והארכת ימים' (דברים כב ז);
הרי שאמר לו אביו עלה לבירה (בניין גבוה) והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל
את הבנים, ובחזירתו נפל ומת; היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה? אלא 'למען
ייטב לך' לעולם שכולו טוב, 'ולמען יאריכון ימיך' לעולם שכולו ארוך…אמר רב יוסף, אלמלי דרשיה אחר (אלישע בן
אבויה) להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא" (רש"י: דאיהו נמי כהאי גוונא
חזה; אמר, אין שכר בעולם ויצא לתרבות רעה) (קידושין לט ע"ב, חולין קמב ע"א;
כעין זה גם במדרשים, רמב"ם, ראשונים).[7]
מסקנה: חוק שימור הגמול חל על שילוב של שכר ועונש
בעוה"ז ובעוה"ב, בהתאם להתנהגות האדם, ובדרך שבחר ללכת בה עפ"י בחירתו
החפשית (עיין תורה תמימה בדברים ה טז, ס"ק ח). והבחירה החפשית מכשירה את הגמול:
אם אין לאדם בחירה חפשית ומעשיו מוכרחים (בלשון חז"ל; ובלשון ימינו: מתוכנתים),
אי אפשר להענישו,[8] אף ללא שילוב בין הגמול בעוה"ז לבין
הגמול בעוה"ב.
יתר על כן, קיים חוק שימור בחירה חפשית וחוק
שימור גמול משולבים: כדי לשמר את הבחירה החפשית יש צורך בגמול בעוה"ז ובעוה"ב
המשולבים כך שהגמול בעוה"ז ייראה כאקראי.[9]
* * *
נזכיר כאן עוד דעת חז"ל
שמיתת צדיקים מכפרת. פגשנו דעה זו כבר לעיל באוצר המדרשים על רבי ישמעאל כהן גדול.
"ופעם יחולו על הצדיק רעות בעבור כללות האומה לא על צד העונש אבל כדי לכפר על
כלל האומה, וזה שלהיות השם יתברך חפץ בקיום העולם ויודע שהצדיק יקבל הייסורין בסבר
פנים יפות ולא יקרא תגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, לפיכך מביא הקדוש ברוך הוא ייסורין
על הצדיק, כופר הרע הנגזר לבא על כלל האומה
כדי שיהיה כפרה עליה, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל מיתתן של צדיקים מכפרת…" (העיקרים, מאמר ראשון, פרק כא).
בגלל "כל ישראל ערבים זה לזה" (שבועות לט ע"א), מגיעים צרות
וייסורים גם לצדיק, "ויהיה זה לכפרת דורו. והנה מחיוב הצדיק הוא לקבל באהבה הייסורים
שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה הייסורים שהיו ראויים לו מצד עצמו, ובמעשה
הזה מיטיב לדורו שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן הראשים בקבוץ בני
העולם הבא..." (רמח"ל דרך ה' חלק שני פרק ב).[10]
צבי
בצר קיבל את ייסוריו הקשים ללא התרסה. בה במידה שהמחלה תכפה עליו, כן הוסיף לדבר בלשון של קדושה וטהרה. גם כשהדיבור
היה קשה עליו חזר ואמר "אשירה לה' ", והרבה לצטט קטעים מ"ונתנה תוקף".
במיוחד, כשביקש תרופה אמר שיתנו לו גלולת "כבקרת רועה עדרו". נתעלה עילוי
גדול.
* * *
נציין עוד שגדולי ישראל המחישו עניינים של תורה באמצעות
המדע. לדוגמה, האור שמח כתב, בדרך דימוי, בהמשך לחוסר יכלתנו ליישב הסתירה ב"הכל
צפוי והרשות נתונה" שהובא לעיל, "יש חשבון שאינו מקבל החלוקה, כמו אמתא בריבוע,
אמתא ותרי חומשי באלכסונה, האם תוכל להגיד השיעור האמיתי (אורך האלכסון)? הלא כל חכמי
ארץ אמרו בקירוב (בלבד)…".[11]
בנוסף,
המדע תורם להבנה מעמיקה בדרכי ה': "ענייני התכונה…ומדעי הטבע, איני חושב שיהא
לך ספק שהם עניינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת…ויש שם
דברים עיוניים רבים…מכשירים את המחשבה, ותושג לאדם תכונה היאך ללמוד ולדעת
האמת…והרי הכרחי למי שירצה להגיע אל השלמות האנושית להכשיר
את עצמו תחילה במלאכת ההגיון…"
(מורה נבוכים חלק ראשון פרק לד). כלומר, התעמקות בשיטה המדעית מכשירה האדם להכרת הבורא.
הפרייה בכיוון ההפוך ברורה לכל מדען תורני בן-זמננו. החקירה האמיתית בדרכי התורה ובמדעים
כאחת מפרה את האדם בשני התחומים, וזהו הסוד של חוק "שילוב תורה עם דרך
ארץ", שדר' צבי בצר ז"ל דגל בו והיה גדול בו.
(עדכון של מאמר שהופיע ב"הצפה", עש"ק
וירא ה-תשס"ג, 25.10.02, במוסף לענייני ספרות, ע' 14.)
[1] כמויות האנרגיה הנהפכות לחומר מזעריות בדרך כלל, כגון בעת התנגשות חלקיקים במאיץ חלקיקים, ולכן לא נמדדו בפיסיקה הקלאסית.
[2] דברים דומים בנוסחא ג שם. "בית המדרש", המחולק לששה "חדרים", הוא אוסף של "מדרשים קטנים" שליקט וערך אהרן ילינק (מהדורה שנייה, במברגר את וואהרמן, ירושלים 1938). מובא גם ב"אוצר מדרשים" (איזנשטיין), ספרי קודש מישור (1990) בני ברק, ע' 445 (נוסחא ב), ע' 449 (נוסחא ג). הויכוח כביכול עם בורא עולם בעניין הרוגי מלכות מובא בכמה מקומות. לדוגמה, במנחות כט ע"ב בקשר לרבי עקיבא: "בשעה שעלה משה למרום...אמר לו [ה' למשה] חזור לאחורך. חזר לאחוריו; ראה ששוקלין בשרו [של ר' עקיבא] במקולין. אמר לפניו, זו תורה וזו שכרה? אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני". וכן יסד הפייטן בקשר לר' ישמעאל, "שרפי מעלה צעקו במרה: זו תורה וזו שכרה?...ענתה בת קול משמים: אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים...", כפי שהובא לעיל.
[3] עיין גם בשאר הזוגות שהמדרש מונה שם. בעל תורה תמימה מעיר בקהלת שם שניתן ללמוד על אי הזביחה של אחאב בפשטות מהפסוק "וירפא את מזבח ה' ההרוס" (מ"א יח לא). ואכן, אליהו אומר לה' "את מזבחתיך הרסו" (מ"א יט י, יד).
[4] יאשיהו היה מלך צדיק, עליו העיד הכתוב, "וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמהו" (מלכים ב כג כה). עיין גם במאמר "יחיד כציבור" שעומד להתפרסם ב"הצפה".
[5] אולי נחזור לסתירה זו במקום אחר. גם דברי האור שמח דורשים בירור: כיצד יכול אדם לבחור בדרך הפוכה מזו שיודע הבורא, אם אינו יודע מה יודע הבורא? נזכיר כאן אגב אורחא שאחת האכסיומות של הרמב"ם בהלכות יסודי התורה א ז שהבורא כל יכול. אכסיומה זו והאכסיומה שהבורא קדמון ונצחי גוררים מיד שהבורא יחיד (במשחק בין שניים המפסיד אינו כל יכול). היות ובורא עולם כל יכול, הוא יכול, במיוחד, לברוא עותק של עצמו שגם הוא כל יכול, סתירה ליחידות. דומה שגם סתירה זו ניתן לנסות וליישב ע"י צמצום כח הבורא שלא יברא כמוהו. יש הרבה סתירות דומות, ואפשר לנסות וליישבן ע"י עיקרון הצמצום. מר גדליה רחמן השיג על דברינו במאמר בהצפה בא' טבת תשס"ג. דבריו בקשר לספר מסיביליה אינם אלא יישום של עיקרון הצמצום. לדבריו אין הבורא יכול לברוא עותק של עצמו בגלל קדמוניותו. אך אם הבורא אינו יכול לברוא עותק קדמון, אז אינו כל יכול. "הכל צפוי כגזירה רק לגבי האירוע ומקומו, אך לא לגבי מועדו, הפתןח לבחירה החפשית, בטווח הזמן שבין חסם ראשון לחסם תחתון", כגון בעניין הירידה והעלייה למצריים, בה החסם התחתון הוא רד"ו, והעליון 400 שנה. אך אם כך, בורא העולם הכל יכול, יודע לצפות רק למחצה, לשליש ולרביע. ואם אני מהלך בדרך ולמולי בא זקן קשה-יום, האקדים לו שלום אם לאו? בסבר פנים מאירות אם לאו? כמו ברוב ההחלטות, טווח הזמן אינו רלוונטי כאן, אך ההחלטה צפויה, הגם שהרשות נתונה.
[6] עיין גם ברטנורא בעוקצין פ"ג משנה יב.
[7] נזכיר כמה מקורות נוספים לרעיון השילוב בין גמול בעוה"ז והעוה"ב: ספרי במדבר פיסקא קג ד"ה 'ותמונת ה' יביט', ילקוט שמעוני בהעלתך רמז תשלט, אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כה ד"ה 'בשעת פטירתו של רבן גמליאל', שמחות דרבי חייה פרק ד הלכה ה, אבודרהם בריש 'סדר תפילת ראש השנה ופירושה', שמונה פרקים לרמב"ם פרק ח, מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב משנה כא, רס"ג אמונות ודעות מאמר חמישי, מאמר תשיעי, ספר העיקרים לרב יוסף אלבו, מאמר ראשון פרק כא, מאמר רביעי פרק יג, רמח"ל חלק שני פרק ב.
[8] אם אין בחירה חפשית, "...למה נענש שמעון (שהרג ראובן)? ואיך ייתכן גם עליו, צדיק וישר הוא, שיענישהו על פועל שאי אפשר שלא יעשהו? ואפילו השתדל שלא יעשהו, לא יכול?" (שמונה פרקים לרמב"ם, פרק שמיני).
[9]
רמח"ל שם בדברו על מעשי בני האדם: "הנה יש מהם שיוגמלו בעוה"ז, ויש
מהם שיוגמלו בעולם הנשמות. אכן משפטי הדין הזה בפרטיו איננו נודע כי אם לשופט
האמיתי לבדו...".
[10] סיבות נוספות למוות של צדיקים במדרש אגדה (בובר) בראשית א לא ד"ה
"וירא א-להים", העיקרים מאמר רביעי פרק י"ג ועוד. אחת הסיבות הנוספות:
שהצדיק לא יראה ברעה שתבוא. וכך אמרה חלדה הנביאה ליאשיהו: "ונאספת אל קברתיך
בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה שאני מביא על המקום הזה" (דהי"ב כב כ).
וכן, "כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיהו נז א), שלא יראו את הרעה העומדת לבוא, לפי הרד"ק שם. הרב מרדכי גודמן, במאמרו "התשובה ומיתת הצדיקים המכפרת"
("הצופה", ז' שבט ה-תשס"ג) מביא מקורות שמיתת צדיקים מביאה לבחינה
מחודשת של סולם הערכים מחד, ולתשובה פרטנית מאידך.
[11] מרומז כאן שהשורש הריבועי של 2 אירציונלי, כלומר אינו מנה של שני מספרים שלמים.
כשבע מאות שנה קודם לכן, בפירוש המשניות של הרמב"ם בעירובין פרק א משנה ה (תרגום
קפאח), דברים יותר מפורשים: "צריך אתה לדעת שיחס קוטר העיגול להקיפו בלתי ידוע,
ואי אפשר לדבר עליו לעולם בדיוק, ואין זה חסרון ידיעה מצדנו כמו שחושבים הסכלים, אלא
שדבר זה מצד טבעו בלתי נודע ואין במציאותו שיודע. אבל אפשר לשערו בקירוב…".