משך חכמה לשר התורה

 

אביעזרי פרנקל

 

לע"נ האי גברא רבה, דר' צבי בצר ז"ל

נלב"ע א' דראש השנה תשס"ג -- תנצב"ה

 

פירוש משך חכמה על התורה, מהדורה רביעית מתוקנת ומורחבת, מאת הרב יהודה קופרמן, שבט תשס"ב, ירושלים.

 

ביום ד' אלול ה-תשס"ג חל יום השנה ה-77 להסתלקותו של הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שבין שאר חיבוריו, בולט בייחודו "משך חכמה" (מש"ח להלן, הן הספר והן מחברו). המש"ח נטל תורה שבכתב, תורה שבע"פ, מדרש, פרשנות, מחשבה וקבלה, והפך את הטופולוגיה הלינארית שלהם לזו של כדור רב-מימדי[1]: חשף קשרים נסתרים ביניהם, חיבר קצוות וקירב רחוקים באמצעות שליטה ללא מצרים במקורות. בישלם בפרור ועשאם עוגות בטעם לשד השמן. נסך עליהם מעטה הוד של ערפילי טוהר, יראה וקדושה. הצימוקים, הבולטים לעין בכל מקום, הם הבזקי החידושים ההלכתיים המקוריים. לא לחינם כונה ראשון שתעה לדורנו ושר התורה.

 

הרב יהודה קופרמן שליט"א (להלן המחבר), ידיו רב לו בהפצת המש"ח בין לומדי התורה. הוציא לאור מהדורה ראשונה של ביאורו על המש"ח בשנים תשל"גתשמ"ב, ועתה זיכנו במהדורה הרביעית[2], המורכבת מארבעה כרכים. בכרך א הפירוש על בראשית, שמות, מגילת אסתר (ובטעות: גם מגילת רות). בכרך ב ויקרא, ובכרך ג במדבר ורות, דברים ואיכה.[3] הכרכים כוללים גם פירושי המש"ח על קטעי פסוקים של הפטרות. כרך ד מכיל "קטעים נבחרים" (תמצית המש"ח על פסוקים נבחרים), "פרקי מבוא" (ייחוד פירושו של המש"ח עפ"י המחבר), "מפתח לתנ"ך ומאמרי חז"ל", ערוך בידי מרדכי יהודה יפה, ו"פניני המשך חכמה" מאת הרב הלל קופרמן שליט"א, בנו של המחבר (קטעי מחשבה ומוסר של המש"ח).

 

ב"פתיחה" כותב המחבר, "הוכנסו למהדורה זאת אלפי תיקונים, השלמות, ביאורים נוספים, קטעים מסוימים שבטעות הושמטו מן המהדורות הקודמות...". דוגמה להשלמה: במדבר טו יג-יד "כל האזרח יעשה ככה..." במהדורה א 49 הערות על פירוש המש"ח לפסוקים אלה, ועתה 59.

 

במהדורה א המחבר כמעט ולא שאל שאלות על פירוש המש"ח, ואילו עתה יש אחדות. כגון על במדבר כח יז "חג שבעת ימים מצות יאכל" כותב המש"ח: "לא כתוב שום דבר רק קרבנות, ולכן לא כתב סוכות. רק כאן...". מסביר המחבר: "בפרשה זו של מועדים בפרשת פינחס (לעומת פרשת המועדים באמור). אמנם קשה על רבינו מראש השנה ("יום תרועה") ומיום הכיפורים ("ועניתם את נפשותיכם"), וצריך עיון." (ניתן אף להחריף שאלה זו  על ידי צירוף שבועות: "בהקריבכם מנחה חדשה לה' "). גם בבמדבר טז יד "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו, ותתן לנו נחלת שדה וכרם" מפרש המש"ח "נתקיימו דבריהם" בניגוד לרש"י, והמחבר ציין זאת אף במהדורה א. ואילו בפסוק יב פירושו מתיישב עם זה של רש"י ש"ותתן לנו" משמעו: "לא נתת לנו". המחבר הוסיף עתה בפסוק יד: "ועיין לעיל פסוק יב שם פירש רבינו בעקבות רש"י.[4] בבמדבר כב כ-כב, בהערה א כותב המחבר "לכאורה קשה על רבינו...", מה שלא היה במהדורה א. העלאתם של שאלות מראה שהמחבר העמיק את עיונו במשנת המש"ח.

 

דוגמה לביאור נוסף: במדבר ט ב "ויעשו בני ישראל...במועדו: מלא, וכן בתמיד...". במהדורה א לא היה כל ביאור על דברי המש"ח כאן, ואילו עתה יש ארבעה קטעי ביאור. שלושת הראשונים מסבירים שהמש"ח מפרש שהנימוק לגזרה השווה שמביאה הגמרא בפסחים סו א מתמיד שפסח דוחה שבת, הוא שבשניהם כתוב "במועדו" מלא, בעוד שבשאר מקומות המלה כתובה חסר: "במעדו".[5] קטע שהיה חסר במהדורה א ועתה הובא: שמות ז כג "ויפן פרעה ויבא אל ביתו (ולא שת לבו וכו')".

 

נסקור בקצרה את כרך ד. ב"פתיחה" כתב המחבר, "חידוש גדול במהדורה זו היא בהקדמת 'תמצית קטעים נבחרים לפי סדר הפרשיות'...בחרנו בכעשרה קטעים בכל פרשה...אף רשמנו את עיקרי התוכן של כל קטע וקטע...כוונתנו בזה היתה...לתת אפשרות לעשות 'חריש' ראשון של היכרות בחיבור נפלא זה". לא השתכנעתי בתועלת מרובה של תמציות אלה, ואולי הן עלולות אף לגרור אי הבנות. דוגמה: המש"ח בבמדבר ד לז "ביד משה" תומצת ל"מכאן להלכה למשה מסיני מן התורה". קורא נאיבי עלול להסיק שהמש"ח כותב שלהלכה למשה מסיני דין דאורייתא ולא דין דרבנן.[6] אך המש"ח כותב שם רק שמכאן שההלכות נמסרו למשה מסיני.[7]

 

ב"פרקי מבוא" מסביר המחבר את דרכו המיוחדת של המש"ח כפי שנתבררה לו במשך כל אותן שנים בהן עבד על ארבע המהדורות בפרט ועל פרשנות המקרא בכלל. פרקים אלה, שכבר ראו אור, בחלקם, בכתבים קודמים של המחבר, כגון ב"פשוטו של מקרא",[8] משרטטים את ייחודו של המש"ח. לדוגמה, בפרק ג כותב המחבר  שהמש"ח עומד על היסוד המרכזי שבמצוות, ומראה את יישומו במישור ההלכתי. דרכי לימוד של הלכות מהמקרא הוא נושא מרכזי בפרקי המבוא. שמא ניתן גם היה להדגיש את הגלובליות (כוללנות) של המש"ח בכיוון ההפוך: דרכו ליטול עיקרון של חז"ל, ולחשוף את יישומו במקומות רבים במקרא. באמצעות שתי הדרכים כאחת הוא עושה תורה שבכתב ותורה שבע"פ לעץ אחד והיו אחד בידו -- מחד, ומאידך הוא מממש את העיקרון (ספרי על "יערף כמטר לקחי"): "ר' יהודה אומר, לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים מיגעין אותו ואין יודע מה לעשות".

 

דוגמה לגלובליות זו. המש"ח מראה לנו כיצד מיושם עיקרון הבחירה החפשית, בין השאר, במקומות הבאים: בראשית א כו,  שם שם לא, שם ז א, שם טו יג, שם יט יג, שם כא יז, הקדמת המש"ח לספר שמות, שמות טו ב, שם יח יא, ויקרא א י-י"א. נביא בקיצור אחד ממקומות אלה. בבראשית ז א "כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", המש"ח עומד על כך שבתחילת הפרשה נאמר על נח "איש צדיק תמים" ואילו כאן רק "צדיק". אלא שבע"ז ו א תמים בדרכיו (עניו ושפל רוח) וצדיק במעשיו (ללא חמס). והלא נח "איש צדיק תמים היה בדרתיו" (משמע שני דורות), צדיק בדור המבול, תמים בדור הפלגה. לו ה' היה אומר לנח לפני המבול שהוא תמים, ידיעתו של נח היתה מחייבת את בחירתו, כי "ידיעת השי"ת אינו מכריח הבחירה וידיעת הנבראים מכריח".

 

דוגמה שנייה: "...ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (אבות ג א). על כך אומר הגר"א[9] שדין – על עבירה שעשה; חשבון, על שהחמיץ לעשות מצוווה בעת שעשה העבירה. המש"ח (בראשית יח כח, ד"ה "ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה") מברר הגדר של עיקרון זה: החמצת מצווה – כעין העבירה שעשה. אם חטא במעשה, החמיץ מעשה של מצווה, ועונש ה"חשבון" הוא על היעדר מעשה. אם הרהר בעבירה, העונש על היעדר הרהור של מצווה. אך מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (קדושין מ א), ולכן החמיץ הרהור ומעשה של מצווה! נמצא שעונש ה"חשבון" על הרהור עבירה חמור מאשר על מעשה עבירה: "הרהורי עבירה קשין מעבירה" (יומא כט א)![10] לאחר מכן הוא מראה לנו יישום העיקרון בכמה מקומות בתורה. בבראשית שם, נאמר על ארבעים ועל שלושים "לא אעשה" להם כל רעה, כי מספר הצדיקים גדול יחסית. אך על עשרים ועשרה נאמר "לא אשחית" אותם, אך ייענשו. מדוע אם כן נאמר על ארבעים וחמשה "לא אשחית"? כאן מגיע עונש מצד ה"חשבון", כי  בכל אחת מערי הככר יש רק תשעה צדיקים. ההימנעות של כל אחד מהרשעים להפוך לצדיק גורלית כאן, כי היא מונעת מניין צדיקים שהיה מציל את העיר.[11]

 

יישום נוסף של העיקרון בדברים לב נא "על אשר מעלתם" זהו הדין על מעשה העבירה במי מריבה. "על אשר לא קדשתם אותי" (שם), החשבון שבאותה עת היו יכולים לקדש שם שמיים.

 

בסוף פרשת נצבים וכן בבראשית שם, מביא המש"ח יישום לימי הדין בין כסה לעשור, שהם ימים מסוכנים לישראל מצד החשבון: "דרשו ה' בהמצאו, קראהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה ו) "אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ" (ר"ה יח א), בהם גם יחיד יכול לקרוע גזר דינו ע"י תשובה (לא רק ציבור, שיכול לעשות זאת תמיד: "בכל קראנו אליו"). אם אינו מנצל הזדמנות זו לתשובה, עונש ה"חשבון" שקול כנגד העבירות שעשה בפועל, ואולי יותר מכך.

 

דוגמה אחרונה בקצרה: יישום של קיום נבואה של הרמב"ם. נבואה לרעה עשוייה להתבטל בגלל כח התשובה (נינוה); אך נבואה לטובה, אם הנביא כבר הפיץ אותה, לא יכולה להשתנות. הקב"ה הקפיד על שרה "למה זה צחקה שרה" (בראשית יח יג), כי היא כבר שמעה מהנביא אברהם שיהיה לה זרע, מה שלא יכול להשתנות. ואילו כשהקב"ה הבטיח לאברהם זרע משרה, תגובת הצחוק של אברהם (שם יז יז) אינה נתקלת בהקפדה, כי ההבטחה נמסרה רק לאברהם והיא עלולה להשתנות אם יגרום החטא. המש"ח חושף יישום עיקרון זה במקורות רבים במקרא.   

 

 

בפרק ג מפרקי המבוא מראה המחבר שהמש"ח סובר שיש מצוות שחיובן אינו דיכוטומי, אלא שיש "חיוב קצת", עד שבנסיבות מסויימות ה"חיוב קצת" מגיע לסף החיוב, שאז הוא חל.[12] לדוגמה, יש מספר תנאים לקרבן כדי שיישחט בצפון. ביניהם, שחיטה בסכין (נלמד מהמאכלת של העקידה, זבחים צז ב). שחיטה בצפון גם נועדה להזכיר לבעל הקרבן הנאיבי שעליו להיות מוכן להקריב עצמו כמו יצחק ואברהם בעקידה. עולת העוף אינה עוברת סף זה, כי היא נמלקת בצפורן הכהן ולא בסכין, וכן קרבן נחשון, כי בקפצו לים תחילה הוכיח נחשון כבר במעשה שאינו נאיבי ומוכן להקריב עצמו.[13] ושמא כך ניתן להבין גם את הגמרא בזבחים מח ב שממעטת את הפסח משחיטה בצפון, וזאת עפ"י המדרש (מובא בתורה שלמה שמות יב ג [עב]): "כשראו המצרים שלוקחים הפסחים לשחוט, נתקבצו עליהם להרגן, כי יראתן של מצרים היה בהמות, ועשה להם הקב"ה נס וניצולו". באותה שעה גם בני ישראל הקריבו נפשם.

 

"מפתח לתנ"ך ומאמרי חז"ל" תופס 172 עמודים. כפי שהשם רומז, המפתח כולל קטעי פסוקים מהתנ"ך, וקטעי מובאות מהבבלי, ירושלמי, מדרשי אגדה ומדרשי הלכה, כתבי הרמב"ם ועוד – והמקום בו הם הובאו ע"י המש"ח. לדוגמה, המעיין בהלכה מסויימת ברמב"ם יכול, באמצעות המפתח, לבדוק אם המש"ח מתייחס אליה והיכן. לענ"ד, התועלת של מפתח כזה, שבהכנתו ודאי הושקע עמל רב, מועטה ואינה מצדיקה את הנפח הגדול. דומה לי שהדבר הראשון שקורא מבקש הוא מפתח עניינים מקיף, בסדר אלפאביתי. לדוגמה, הייתי רוצה למצוא בקלות כל המקומות בהם דן המש"ח בעיקרון הבחירה החפשית, או "קיום נבואה", או כל המקומות בהם הוא מתייחס למחלוקת רמב"ם/רמב"ן. אם המפתח היה לפחות מונה המקומות בהם מוזכר הרמב"ם, על כל כנוייו, והמקומות בהם מוזכר הרמב"ן, הייתי יכול למצוא תשובה לשאלתי ע"י "חיתוך" בין שתי קבוצות הקואורדינטות. מפתח כזה גם היה פותר הבעיה של מציאת המקומות בהם המש"ח מתייחס לסוגייה בגמרא או להלכה ברמב"ם וכד'. אך המפתח הנוכחי, שמבנהו דומה לרוב המפתחות במדעי הרוח, אינו מאפשר למצוא נושאים בהם המש"ח עוסק. דוגמה של יוצא מן הכלל לטובה: מפתח העניינים ב"שמירת שבת כהלכתה", שקצר, ענייני ושימושי. דומה שכדאי ללמוד מהמפתחות בספרים במדעי הטבע והמתימטיקה שהם בבחינת מועט המחזיק את המרובה.

 

דוגמאות של שגיאות שנשארו ממהדורה א: שמות יב יג בהערה 1, מצוטט פסוק מדברים לב יט "וירא ה' וינאף" במקום "וינאץ". שמות יב טז "אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" צריך לבוא לפני שמות יב יז "ושמרתם את המצות". שם יב יז מצוטט "שמור חדש האביב" במקום "שמור את חדש האביב" (דברים טז א). שמות כג טו "חדש האביב" צריך לבוא לפני כג טז. בשלהי ההקדמה לספר ויקרא, "על כן הם צעקים", (שמות ה ח) חסרה המלה "הם". ואחר מכן, "על כן אתם אמרים נלכה נזבחה לה' " (שם שם יז), חסר "נלכה". שתי שגיאות אלה גם הועתקו ל"פניני ה'משך חכמה' ". במדבר ב כ כותב המחבר "...שבט מנשה מנה במנין הראשון 35,400..."; צ"ל 32,200. דברים ב ט "פסוקים ד, יז" צ"ל: "פסוקים ב, יז". שם בהפטרה ישעיה א יג, בסוף הערה 12, "אורח חיים תקפד סק"ח" צ"ל: "אורח חיים תקפג ס"א". חצי תיקון וחצי שגיאה חדשה: במהדורה א נכתב בטעות ויקרא כה ג "שבת שבתון". זה תוקן עתה ל-כה ד, אך בציטוט בביאור כתוב עדיין כה ג. הוא אשר אמרה הגמרא (ב"ב כא א): "שבשתא כיון דעל על".[14]

 

דוגמאות של שגיאות חדשות: שמות לד כח בכותרת: המקף בין "ה' " לבין "לחם" הפך לריבוע. פרקי מבוא, תוכן עניינים: "פרקי מביא" צ"ל "פרקי מבוא". שם ע' א, "הרביד הזהב" צ"ל: "רביד הזהב"; "להכיח" צ"ל "להוכיח". שם פרק ג, שורה שנייה: "החשיבתו" צ"ל "החשיבות". שם ע' כט, "טעננו" צ"ל "טענּו". שם, פרק ד, הערה 4: "ועיין עוד במהדורתנו שמות כב, א-ב עמ' שנה והלאה...". פשט הדברים שיש לעיין במהדורה 4, אך עמ' שנה מתייחס דווקא למהדורה א. שם ע' סט: השורה האחרונה משובשת. ב"ברכת אב" ל"פניני המש"ח" כתוב בתחילה ששנות חייו של המש"ח ת"ר – תרפ"ג, בעוד שבשאר המקומות כתוב תר"ג – תרפ"ו. בריש פרשת תולדת מביא המחבר סתירה לכאורה בדברי המש"ח שהעליתי בפניו בשעתו, ונכתב בסוף, "מפי ר"י פרנקל שליט"א". הכינוי "ר"י" לא ברור. שמות ג יט "(ואני ידעתי) כי..."; במהדורה א 6 הערות, במהדורה ד רק 5. לא ברור לי מדוע הערה 6 הושמטה.[15] רות ב טז ד"ה "גם של תשלו לה..." צ"ל: וגם של תשלו לה...". בפתיחה כותב המחבר שהמהדורה "הודפסה כולה מחדש...בדפוס נאה המקל על הלימוד". ואכן הדפוס נחמד למראה. אך בביאור, השונות בין הגופן (פוֹנט) הרגיל לבין המודגש קטן מבמהדורה א, ולעתים קשה להבחין בהדגשה, במיוחד במלים מודגשות בודדות, כגון (בראשית יח כח, הערה 11): "דרשו ה' בהמצאו"[16].

 

בדברים כח סא "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב..." כותב המש"ח: "זו מיתתם של צדיקים". במהדורה א כתב המחבר, "מקורו אינו ברור". במהדורה ד נכתב, "יגענו ולא מצאנו מאמר חז"ל המסמיך את מיתת צדיקים לפסוקנו...".[17] ייתכן שמקורו במדרש "אלה אזכרה" (מעשה עשרה הרוגי מלכות נוסחא ב, "בית המדרש" חדר ו) "מיד גזר עליו המלך (על רבי ישמעאל כהן גדול) להפשיט עור פניו בעודנו חיאמר רבי ישמעאל, והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם מיתה זו? יצתה בת קול ואמרה לא קרית 'גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב' וגו' (שם)? פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב"ה, רבש"ע צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים, גזרה זו נגזרה עליו? אמר להם הקב"ה, הניחו לו כדי שתעמוד זכותו לדורות, ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב"ה להפוך את העולם לתהו ובהו".[18]

 

לא ראיתי שהמחבר כתב על איזה מכתבי היד הוא מסתמך, והרי יש מספר כ"י של המש"ח, לפחות אחד שכתוב בכתי"ק. במהדורה החדשה הוא כתב בשמות כב א-ב בהערה 9 (לא היה במהדורה א): "ובכתב יד של רבינו מצאנו כי הוא הדין במקרה...". איזה כ"י הוא זה?

 

בפתיחה כותב המחבר, "כאשר הביא רבינו פסוקים מהתנ"ך או מאמרי חז"ל או התייחס אליהם, הבאנו אותם במלואם...למען יובנו המובאות האלה ללא צורך בעיון בספרים נוספים. בזה נתנו ביטוי לאחת המטרות העיקריות בביאור זה, והיא שהלומד-המעיין...יוכל 'לגשת' אל כל הספרות התורנית הענפה הזאת ללא צורך לחפש בספריות ואף לא בספרייתו הוא...". המובאות אכן מסייעות, אך הביטוי "הבאנו אותם במילואם" הוא יחסי, כי לעתים חסר קטע מהרקע או אף מהמובאה עצמה. הנסיון המועט שלי הוא שכדי לעמוד על הדברים לעומק יש צורך, על פי רוב,  בעיון במקור של המובאות. אגב, המחבר לא נהג כך לגבי החומש עצמו! שתי דוגמאות מני רבות מאד: בויקרא כא יז, הערה 8: "...בפסוק שני (יח) שלא נאמר 'יהיה' לרבות אפילו קודם הדיבור, אם כן מה ת"ל בפסוק הראשון (יז) 'יהיה' – לרבות שנולד אח"כ. ואמר בפסוק שני (יח) 'כי כל איש' לרבות אהרן עצמו, ונאמר אח"כ (פסוק כא) 'איש אשר בו מום'...". בריש ספר במדבר, בהערה 2, "המובא להלן בפסוק מו", אך הטכסטים של פסוקים אלה לא הובאו. לענ"ד היה מועיל מאד לו המש"ח וביאור המחבר היו משוכנים בחמשה כרכים של חומש! יש לכך יתרונות נוספים: לעתים הד"ה מהחומש קצר, או הקשר הפסוקים חסר להבנת רקע הדברים, כך שהימצאות הטכסט במקום מסייעת. דומה שלחומש יש כח משיכה משלו, מתפללים יטלו אותו עימם מהבית או ממדפי הספריות שבבתי הכנסיות, וכך יחלו להיוודע למש"ח.[19]

 

זכה המחבר בזכות כפולה: בניו, חתניו, רעיתו ושאר בני המשפחה ובנותיה השתתפו בלימוד וסיוע להכנת מהדורה זו, חותמם הוטבע בצינעה תוך כיבוד ראש המשפחה, וכך כולם התעלו יחדיו במעלות התורה והמידות; והוא זכה שביאורו התקבל בכל העולם היהודי[20]. קרוב בעיני שזכות זו נפלה בחלקו עקב ענוותנותו ויראתו, בנוסף לחכמתו, המבצבצים ועולים מבין שורות ביאורו במקומות רבים. יזכהו הקב"ה  להוציא לאור מהדורה נוספת, משוכנת בתוך חומש, כי צורך הרבים הוא.

 

(הופיע במוסף לענייני ספרות של "הצופה", ערש"ק כי תבוא, ע' 12, 14 טו אלול, ה-תשס"ג, 12.9.03.)



[1] "ונחזור לראשונות, לתלמוד שאנו עוסקין בו ומימיו אנו שותים, לולי חכמי הצרפתים בעלי התוספות שעשאוהו ככדור אחד...ונמצא מיושר התלמוד ומקושר..." (ים של שלמה, הקדמה לחולין והקדמה לבבא קמא).

[2] בני ר' ידידי' הלוי פרנקל נתן לי מהדורה זו במתנה, וכך נודעתי אליה. לא אתייחס כאן למהדורה השנייה והשלישית, כי אין הן תחת ידי. לכן ייתכן שחלק מהחידושים המנויים להלן כבר הובאו במהדורות אלה.  

[3] המש"ח לא כתב על קהלת?

[4] דומה שלעולם המש"ח מפרש כרש"י, שכוונתם היתה לומר שמשה לא הביא אותם לנחלת שדה וכרם; אלא שבפסוק יב הוא מפרש שהיות ולא אמרו "ולא נתת לנו", הרי לשונם הפורמלית "ותתן לנו" התקיימה, ובני ראובן אכן קבלו נחלת שדה וכרם בעבר הירדן. לכן דייק המש"ח לומר בפסוק יד: "נתקיימו דבריהם".

[5] בביאור, בקטע 2, "בפסוקים ג, ט, י"ג...", צ"ל: "בפסוקים ג, ז, י"ג...". נציין שבתנ"ך דותן החסרות והיתרות שונות במקצת.

[6] דיון מעניין במחלוקת רמב"ם/רמב"ן בשאלה זו מובא בשו"ת הריב"ש סימן קסג "בהמת קדשים אם צריכה בדיקה בסירכות הריאה". 

[7] כל תמצות כרוך באיבוד מידע ובעיוותו. אם התמצות נעשה באמצעות יצירת מפתח היררכי – ואין זה המקרה כאן – גודל המפתח אף עולה אכספוננצילית על גודל הקובץ המקורי. מפעלים גדולים, בהם הושקעו מאמצים ומשאבים רבים, נכשלו בגלל אי הבנת דברים פשוטים מעין אלה. גם ה"מורכבות החישובית" של יצירת תמצית קטעים עלולה להיות גבוהה, ואכמ"ל.

[8] נודע לי שהם הופיעו גם במהדורה ב.

[9] ב"ליקוטים מהגרא" המודפס בסוף זרעים א במשניות "תפארת ישראל" (מקור זה חסר בביאור).

[10] אך עונש ה"דין" קשה על מעשה עבירה מאשר על הרהור עבירה.

[11] דברים דומים כבר נכתבו במאה ה-17 בשפתי חכמים ("צירוף" ה' עם כל אחד מהתשעה במקום נימוק ה"חשבון"), ולא עוד אלא ששם ניתן הסבר יפה מדוע הסף בין זכאות לענישה עובר בין שלושים לעשרים (בבראשית יח לב). היות וזהו לקט של דברי חכמים, ייתכן שהמקור קדום יותר.

[12] המחבר משתמש במינוחים "נקודת חיתוך" ו"נוכחות משמעותית". (המונח "סף החיוב" ממאמרנו "מדוע אין קורין קרבן מוסף של שבת בשבת", "הצופה", עש"ק "פינחס", כ' תמוז ה-תשנ"ז, 25.7.1997.)

[13] בעניין זה כותב המחבר: "אולם מקום כתיבת המצווה מלמד לא רק על ההרכב הרעיוני של היסודות במצווה, אלא יש לו נפקא מינה בעצם הלכות המצווה". ואז הוא מביא דוגמה לנפקא מינה לדינא מפירוש הנצי"ב בנושא אחר. אך הלא עולת העוף ושעיר נחשון מראים שגם בנושא הנידון של שחיטה בצפון יש נפקא מינה לדינא ולא רק עניין עיוני.

[14] במהדורה הבאה, שהקב"ה יזכה את המחבר להוציא, יש צורך חיוני לבדוק את הקואורדינטות של כל המובאות, וגם נוסח הטכסט של המובאות.

[15] הפסוק מקהלת בהערה זו משובש.

[16] ולא "דרשו את ה' בהמצאו", כפי שכתוב בטעות במהדורה ד וגם ב-א.

[17] בהמשך שם כתוב, "מפני הרעה הנאסף הצדיק". צ"ל: "מפני הרעה נאסף הצדיק".

[18] דברים דומים בנוסחא ג שם. "בית המדרש", המחולק לששה "חדרים", הוא אוסף של "מדרשים קטנים" שליקט וערך אהרן ילינק (מהדורה שנייה, במברגר את וואהרמן, ירושלים 1938). מובא גם ב"אוצר מדרשים" (איזנשטיין), ספרי קודש מישור (1990) בני ברק, ע' 445 (נוסחא ב), ע' 449 (נוסחא ג). אגב, ב"חדר ראשון", מסכת חיבוט הקבר, מובא: "בשעה שאדם נפטר מהעולם...שואל לו...המלכת את חבירך בנחת רוח?" קטע זה גם מובא באיגרת הגר"א כפי שהראה לי הרב ידא-ל מלצר שליט"א, לאחר שלשאלתו מצאתי לו את המקור של הקטע, שהיה שגור בפי אביו הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל.

[19] הרב שמואל חיים דומב שליט"א הוציא לאור פירוש המש"ח עם ביאור משלו המשוכן בחומש, כולל פירוש רש"י, אלא שטכסט החומש משובש. בינתיים יצאו לאור בראשית ושמות, ויש לקוות שבחומשים הבאים – ויקרא בשני כרכים ובמדבר אולי יופיעו בשנה הבאה – ייבחר טכסט ראוי. בעוד שהמחבר מתרכז בעיקר בהיבטים הפרשניים של המש"ח, הרב דומב עוסק יותר בלמדנותו ההלכתית.

[20] בביקור באוניברסיטה במונטריאל התפללתי בשבתות ב"ישיבה הגדולה" של הרב מוטל וינברג. מצאתי בבית המדרש תלמיד צעיר רכון על המש"ח ומפטיר לעצמו: "אם רק הייתי יכול להבין את דבריו". בביקור הבא הבאתי לישיבה מהדורה עם ביאור המחבר. בביקור נוסף בקושי הכרתי את המהדורה, כי מרוב שימוש היא נשלחה לכריכייה וחזרה הימנה בלבוש חדש.